ראשית השימוש בשיטות אובייקטיביות לאתר שקרים – בדיקת פוליגרף ( מכונת אמת)
בשנת 300 לפנה"ס לערך נעשו ניסיונות לאתר שקר תוך שימוש בשיטות אובייקטיביות יותר כגון איתור שינויים בקצב הדופק באמצעות מגע ישיר. בסוריה שלט באותו הזמן סלווקוס הראשון אחד ממצביאי צבאו של אלכסנדר הגדול. סלווקוס נשא לאישה את סטרטוניק יפת התואר. סמוך לאחר הנישואים חלה אנטיוכוס, בנו של סלווקוס מנישואין קודמים, במחלה מוזרה שגרמה לו לרדת במשקל. כדי להתמודד עם הבעיה קרא סלווקוס לחצרו את אחד הרופאים המפורסמים, ארזיסטרטוס, והורה לו לרפא את בנו. ארזיסטרטוס שחשד שמחלתו של אנטיוכוס קשורה לאהבתו לאמו החורגת סטרטוניק, אימת החשד על ידי קליטת השינויים בקצב הדופק של אנטיוכוס במהלך שיחה על סטרטוניק (טרובילו, 1939).
ההתפתחות הבאה באבחון השקר קשורה בעמידה באתגר שמציב מבחן מסוים. ההנחה בבסיס המבחן היא שהנבדק מחזיק באמונה תפלה או אמונה דתית שתוביל בהכרח לתוצאה אחת אם הנבדק משקר ולתוצאה אחרת אם הנבדק דובר אמת. כך למשל מסופר שהסינים נהגו לתת לאדם שנחשד באמירת שקר, ללעוס אורז יבש ולירוק אותו. ההנחה הייתה שאדם שמסתיר מידע ועומד על כך למבחן יתרגש, דבר שיקבל ביטוי בהאטה של פעילות בלוטות הרוק. התוצאה תהיה שהאורז יישאר יבש. אדם חף שאין לו מידע להסתיר יחשוש פחות מהמבחן, בלוטות הרוק יושפעו פחות מההתרגשות וכתוצאה ימצא האורז רטוב.
כיום אין צורך באורז, יש פוליגרף
לפני פוליגרף - מבחן החרב המלובנת
עיקרון דומה מוצג במבחן החרב המלובנת של הבדואים או ה"בישעה". לפי אותו מבחן נוגעים בחרב מלובנת בקצה לשונו של החשוד. אם הלשון נצרבת משמע שבלוטות הרוק לא פעלו מספיק ויש ליחס זאת לפחד של הנבדק מפני התגלות לאחר שהסתיר מידע. אם ללשון לא נגרמה כוויה ניתן להסיק מכך שבלוטות הרוק של הנבדק פעלו כרגיל והנבדק לא התרגש, שכן אין לנבדק סיבה לחשוש מגלוי שקר או מידע מוסתר. דוגמא מוחשית לגרסה של המבחן פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ב 28.7.89. מסופר שבחורף 1981 פינו אנשי הסיירת הירוקה משפחה מבני אל-קישחר (שבט אבו רביע) שפלשה לשטח שהיה מחוץ לתחום באזור מצפה רמון. בעת הפנוי מתה תינוקת בדואית ובני אל-קישחר האשימו את אחד מבני אל-ווג' (פלג אחר של שבט אבו רביע) שהלשין לאנשי הסיירת על הימצאותם של בני אל-קישחר באזור האסור ובעקיפין האשימו אותו במות התינוקת. אנשי אל-ווג' הכחישו את עניין ההלשנה ובני אל-קישחר תבעו את בירור העניין באמצעות ה"בישעה". ב 1988הוחלט להוציא את המבחן אל הפועל. החשוד מבני אל-ווג' נסע בלוויית שני עדים אובייקטיביים אל מומחה נודע ל"בישעה" החי במצרים. כשהגיע הנבחן אל המומחה הוא מצא מספר גדול של אנשים שישבו במעגל שבמרכזו בערה מדורה גדולה ולצידה מחבת ישנה. בנוסף לשני העדים שבאו עם הנבחן מונו שני עדים נוספים מטעם המומחה שתפקידם היה להגן על הנבחן אם ימצא דובר אמת אך גם לוודא שהוא ישלם את סכום הפיצויים שיושת עליו אם ימצא דובר שקר. המומחה שם את המחבת על האש עד שלהטה כולה והלבינה. הנבחן חרץ את לשונו כדי שכולם יראו שאין בה פגיעה, אז נדרש הנבחן לומר שלא הלשין ואיננו יודע מי הלשין ולנגוע בלשונו במחבת שלוש פעמים. פעם בשמו, פעם בשם אביו, ופעם בשם המשפחה כולה. מיד אחר כך הוגשו לו מים קרים. לאחר ששתה מהמים נדרש האיש להציג את לשונו לנוכחים. במקרה זה לא צרב הנבחן את לשונו ובכך נקבע שהוא אמר אמת.
חרב מלובנת זה לא רע אך כיום יש מכשירי פוליגרף
לפני פוליגרף - מבחן המשקל ההודי
מבחן אחר הוא מבחן המשקל של ההודים. לפי מבחן זה נצטווה החשוד להישקל. אחר כך החל אדם מבוגר לנאום כדי להוציא את השד מאותו חשוד. בתום הנאום שב החשוד להישקל. אם משקלו היה זהה למשקל הקודם נקבע שהוא אשם שכן הנאום לא הצליח להרחיק את השד. אם נמצא שהאיש שוקל פחות, נקבע שהוא חף מפשע והשד שהיה בו הורחק. היבט חשוב במבחן זה הוא שהגוף שורף קלוריות ללא הפסק ולכן הסיכוי שהאיש ישקול פחות גדל ככל שהנאום ממושך יותר.
שיטת המשקל ההודי לא ממש משכנעת...עדיף פוליגרף
לפני פוליגרף - מבחן זנב החמור
במבחן אחר שפותח על ידי נסיך הודי נדרשו כל החשודים למשוך בזנבו של חמור קדוש שנמצא בחדר חשוך. לחשודים נאמר שהחמור ינער כשהשקרן ימשוך בזנבו. הנסיך הניח שהשקרן יחשוש להתגלות ולכן ימנע מלמשוך בזנבו של החמור. אי לכך צבע הנסיך את הזנב בצבע שיורד בקלות. לאחר שיצאו מהחדר דרש הנסיך מהחשודים להציג את ידיהם. רק לאחד החשודים היו ידיים נקיות והוא הודה באשמה. במבחן זה הפחד מפני נעירת החמור הוא שהפיק את הגלוי, ולא נעירת החמור כשלעצמה. אם החשוד לא היה מאמין בלב שלם שלחמור הקדוש יש כישורים להבחין בין דובר אמת ודובר שקר בעת שמושכים בזנבו, לא היה המבחן מצליח.
רעיון מפוקפק, לא מדוייק כמו פוליגרף
לפני פוליגרף -מבחן המים הרותחים
טרובילו (1939) מספר שבאפריקה מתקיים מבחן המים הרותחים. לפי מבחן זה מרתיחים דוד מים ולצידו מניחים דוד קטן יותר של מים קרים. החשודים ניגשים תחילה למים הקרים מכניסים את היד הימנית עד לזרוע למים הקרים ומיד אחר כך למים הרותחים. מספר שעות מאוחר יותר בוחנים את ידי החשודים. אשמתו של אדם נקבעת על פי האבעבועות ופצעי הכוויות שמתגלים על היד. ידי החפים נקיות מפצעים כלשהם. דוגמא אחרת של מבחן מאפריקה המערבית הוא מבחן המים האדומים. החשוד צם במשך 12 שעות ואז בולע כמות קטנה של אורז ושותה כמות גדולה של מים בהם הושמה קליפתו האדומה של עץ ונצבעו לפיכך באדום. אם החשוד מקיא את האורז נקבע שהוא חף מפשע, אם החשוד איננו מקיא ומתחיל להתייסר בכאבים הוא נמצא אשם. ההסבר של הילידים הוא שחפץ השייך לקרבן חודר לגופו של החשוד יחד עם המים האדומים. החפץ בוחן את ליבו של החשוד ואם הוא מוצא אותו חף מפשע הוא מוציא את עצמו ואת האורז כראיה לחפותו. אם הוא מוצא את החשוד אשם הוא נשאר בגופו וגורם לו ייסורים.
מים רותחים...האם זה כזה חכם? מה לגבי פוליגרף?
| 