פוליגרף - פעילות הלב

בדיקת פוליגרף ותופעות פיזיולוגיות הקשורות בפעילות הלב (לחץ דם)

המעבר מהתמקדות על פעולת הלב למגוון רחב יותר של תופעות פיזיולוגיות הקשורות לפעילות הלב וכלי הדם גם יחד, הייתה מותנית בפיתוח מכשור מתאים. פריצת הדרך קרתה עם פתוח הספיגמומנומטר Sphygmomanometer) ) שהתייחס לראשונה ללחץ הדם כאל מדד פיזיולוגי ראוי. ב 1733 מצליח כומר אנגלי בשם הלס Hales) ) למדוד לראשונה לחץ דם. הלס החדיר צינורית לעורק של סוס באמצעותה נשאב הדם לשפופרת זכוכית. הלס בחן את הגובה אליו נשאב הדם בשפופרת בעת פעימה וברווח שבין הפעימות אולם לא תרגם זאת ליחידות מדידה. לשיטה ישירה זו למדידת לחץ הדם יש כמובן חסרונות בולטים כאשר רוצים ליישם אותם לבני אדם. רק כמאה שנים מאוחר יותר, ב 1828שיפר סטודנט לרפואה בשם פויסניל (Poisenille) את שיטתו של הלס. פויסניל כמו הלס לפניו עסק במדידה ישירה של לחץ הדם ע"י חדירה, אולם תרומתו הייתה בכך שהחליף את מדידת השנוי ברמת הדם במדידה של שנוי מקביל ברמת כספית. הוא קרא למכשיר שלו Hemodynamometer

פוליגרף ולחץ דם

ב 1847 שכלל לודויג (Ludwig) את המכשיר של פויסניל על ידי הוספת מצוף בראש עמוד הכספית דבר שאפשר לרשום במדויק את שינויי הלחץ. ב 1856הפעיל פייבר ( Faivre ) את המכשיר של לודויג ותוך שימוש בשיטה של חדירה ישירה, מדד את לחץ הדם של בני אדם (Clendening, 1931 ). התרומה המשמעותית הבאה במדידת לחץ הדם הייתה של וירורדט (Vierordt ) שהצליח למדוד את לחץ הדם באופן לא ישיר על ידי מחיקת הדופק. השיטה הלא ישירה שופרה על ידי רבים אחרים, כך למשל ב 1896 מוסיף ריבה-רוקי (Riva-Rocci) את כרית לחץ הדם הצמודה למד לחץ (מנומטר), ושיטה זו מהוה בסיס למדידת לחץ הדם המקובלת היום. ב 1904 משפר האמריקאי ארלנגר (Erlanger) את השיטה של ריבה-רוקי ושיפור זה יושם מאוחר יותר על ידי לרסון למכשור שיועד לאבחון שקר. המכשיר של ארלנגר היה מורכב מכרית מתנפחת, מד לחץ כספית, גליל מסתובב, ומחט רושמת. ארלנגר ניפח את הכרית על הזרוע ללחץ גבוה מהרמה הסיסטולית ואז שחרר בהדרגה את הלחץ תוך בחינת המספרים המופיעים על הגליל. הלחץ הסיסטולי נקבע בנקודה בה מתרחשת הגברה פתאומית בעוצמת הדופק ואילו בנקודה בה עוצמת הדופק נחלשת בפתאומיות נקבע לחץ הדם הדיאסטולי. שיטה זו לקביעת לחץ הדם נזנחה לבסוף לטובת שיטה המבוססת על האזנה לקולות של קורוטקוף (Korotcoff).